בחלק הראשון הלוחם יעבור תהליכים פסיכולוגיים שיעזרו לו לשנות את התגובות הרגשיות לטריגרים מפעילים. הטריגרים הם אותם גירויים חיצוניים או פנימיים שמעוררים אצל הלוחמים תחושות קשות, זיכרונות חודרניים, או מצבי חרדה ודריכות מוגזמת. הטריגרים יכולים להיות צלילים, ריחות, מראות או מצבים שמחזירים את הלוחם לחוויות הטראומתיות מהעבר. חלק זה של התהליך מתבסס על עקרונות מבוססי מחקר: חוק הב ונוירופלסטיות.

חוק הב אומר שנוירונים שמופעלים יחד מתחזקים את הקשר ביניהם – כלומר, כאשר שני נוירונים מופעלים בו זמנית שוב ושוב, הקשר ביניהם מתחזק, והתגובה הופכת לאוטומטית יותר. נוירופלסטיות היא היכולת של המוח לשנות את מבנהו ואת הקשרים הנוירולוגיים שלו בהתאם לניסיון ולמידה. בתהליך הטיפול בטראומה קרבית הלוחם יעבור תהליכים שילמדו את המוח להגיב לטריגרים בצורה חיובית. בדיוק כמו שדרך ההכשרה הקרבית שעברנו למדנו לחבר פעולות מבצעיות לטריגרים של סכנה. (הצבא פשוט לא מאמן אותנו בסוף השירות לחזור להיות אזרחים.. אנחנו מדינת צבא.. רוצים שתמיד נהיה מיומנים ומוכנים למילואים וצו 8)

בחלק השני של התהליך הלוחם ירכוש כלים פרקטיים שיעזרו לו לנהל את המחשבות ורגשות שלו במהלך היום יום כדי שיוכל לנהל את עצמו בצורה שתקדם אותו למטרות שלו וייתן לו תחושת סיפוק, הצלחה ומשמעות יום יומית.

חלק זה של התהליך פותר את אחת הבעיות המשמעותיות ביותר שלוחמים שעברו טראומה קרבית חווים: ״תגובת שרשרת פוסט-טראומתית״.

תגובת שרשרת פוסט-טראומתית היא מצב שבו טריגר טראומתי מעורר תגובה שלילית שמובילה לסדרה של תגובות נוספות המחמירות את הקושי הרגשי. עבור לוחמים, רוב הקשיים שהם חווים לאחר החוויה הטראומתית, כמו בעיות בזוגיות, קשיים בשינה או בעבודה, נובעים יותר מתגובת השרשרת מאשר מהאירוע הטראומתי עצמו. הטריגר מפעיל תגובה רגשית ראשונית, ולאחריה מתעוררות תחושות נוספות שמחריפות את המצב. הדרך לפתור את הבעיה הזו היא באמצעות רכישת כלים לניהול מחשבות ורגשות, כך שהלוחם יוכל לקטוע את תגובת השרשרת ברגע שהיא מתחילה, למנוע התדרדרות רגשית, ולשמור על שליטה במצבי רוח.

בחלק השלישי של התהליך, מתמקדים באחד האתגרים המשמעותיים שלוחמים רבים חווים אחרי השירות הצבאי – אובדן תחושת המשמעות. רבים מהלוחמים שחווים טראומה קרבית מרגישים שהם כבר לא תורמים או משפיעים, ושאין להם מטרות שמספקות את הצורך העמוק שלהם להיות משמעותיים. התחושה הזאת של ריקנות וחוסר כיוון פוגעת ביכולתם להתמודד עם התסמינים הטראומתיים, שכן מה שהניע אותם כלוחמים היה הרצון להיות בעלי ערך והשפעה.

בשלב הזה, הלוחמים עוברים תהליך להגדרת מטרות ברורות שמעניקות להם תחושת שליחות וסיפוק. הם יוצרים חזון חיים חדש שנותן להם משמעות ומוטיבציה אמיתית להתמודד עם הטראומה שלהם. חידוש תחושת המשמעות הוא חיוני להצלחת התהליך, משום שרק כאשר הלוחם מרגיש משמעותי ובעל ייעוד, הוא יכול באמת להתקדם לקראת חיים שמחים, משמעותיים, עם הצלחות מספקות.

השלב הרביעי של התהליך מתמקד במימוש החזון והמטרות שהלוחם הגדיר בשלב הקודם. לאחר שהלוחם בנה חזון חיים חדש והציב לעצמו מטרות שאפתניות, חשוב לוודא שיש לו את הכלים והליווי הנדרשים כדי להצליח להגשים אותן. בשלב זה, הלוחם מקבל תמיכה מתמשכת, הכוונה וליווי שמסייעים לו להתקדם לעבר המטרות שהציב, גם כשמתעוררים אתגרים בדרך.

בין אם מדובר בהקמת עסק, יצירת הרצאות המבוססות על הסיפור האישי שלו, כתיבת ספר, או בניית פרויקט אישי, הליווי מאפשר ללוחם להוציא לפועל את החזון שלו. התמיכה כוללת הכוונה מעשית בהתמודדות עם מכשולים, שמירה על פוקוס, והעצמת המוטיבציה להמשיך קדימה. מטרת השלב הרביעי היא לסייע ללוחם ליישם את החזון בצורה אפקטיבית ולהפוך את המטרות למציאות, כך שיוכל לבנות לעצמו חיים מלאים בסיפוק, משמעות והצלחות.